נולדים עם זה, או לומדים את זה?

הניוזלטר הזה קצת שונה מהרגיל.
במקום לדבר על עיצוב, אני רוצה לשתף איך הכל התחיל אצלי.

יש בנות שהגיעו לעיצוב גרפי דרך המגמה בסמינר.
אצלי זה התחיל אחרת.

בתיכון שבו למדתי בכלל לא הייתה מגמת עיצוב.
החיבור שלי לעולם הזה התחיל דווקא מצילום וציור, ורק אחר כך המשיך גם לעיצוב דרך תוכנות אופיס.

אז פשוט התחלתי לבד.

לימדתי את עצמי, ובהמשך אחותי שלמדה מזכירות עזרה לי קצת.
וככה, כבר בתיכון, התחלתי לעצב.

בהתחלה עיצבתי בעיקר לעצמי:
כריכות לספרים שאולי יום אחד אוציא,
כרזות להצגות שאולי אפיק,
וכמובן גם לוגו לחוג שלי :)

וכן, את כל זה עשיתי בפאוור פוינט.

לאט לאט זה התחיל להפוך למשהו אמיתי יותר.
עיצבתי לבני משפחה, לתיכון, ולעוד אנשים מסביב,
ואפילו התחילו להזמין ממני עיצובים בתשלום.

מבחוץ זה נראה מצוין.
קיבלתי מחמאות, פרגונים, והיו גם עבודות.
אבל בפנים הרגשתי לא שלמה.
משהו היה חסר לי.

מסביבי שמעתי שוב ושוב את אותה גישה:
אם יש לך טעם טוב, עין חזקה וכישרון - את לא באמת צריכה ללמוד עיצוב.
מה שיקדם אותך זה פשוט ללמוד תוכנות מקצועיות יותר.

וזה גרם לי לעצור ולחשוב:
אולי באמת עיצוב הוא בעיקר עניין של טעם?
אולי זה משהו שפשוט יש - או שאין?
ואם כבר יש לך את זה, אולי באמת אין מה ללמוד?

אז לפני שאני מספרת לך מה אני בחרתי, אני רוצה לשאול אותך:

מה דעתך על עיצוב גרפי - זה עניין של טעם טוב או אפשר (וצריך) ללמוד את זה?