נולדים עם זה, או לומדים את זה? - חלק ב'

בפוסט הקודם שאלתי אותך שאלה:

האם עיצוב גרפי הוא עניין של טעם טוב,
או משהו שאפשר וצריך ללמוד?

רוב מוחץ באמת בחרו בתשובה השנייה:
עיצוב זה משהו שאפשר וצריך ללמוד.

לפני שאני מגלה לך מה דעתי, אני רוצה לשתף בסיפור קצר שהופך את התשובה לברורה מאוד.

כשלימדתי עיצוב בתיכון, בערך בשיעור השלישי או הרביעי, נתתי לבנות משימה:

ליצור פוסטר.

זה היה תרגיל פשוט יחסית, כזה שהתבסס רק על הכללים שכבר למדנו.

בזמן שהן עבדו, נכנסה המזכירה לכיתה, התלהבה, וקראה למורות נוספות לבוא לראות.

התוצאות היו באמת מרשימות.
קשה היה להאמין שמדובר בבנות שרק התחילו ללמוד, וחלקן ממש לא הרבה קודם עוד לא ידעו בכלל איך מפעילים מחשב.

וכולן אמרו:
"איזו קבוצה כישרונית."

אבל אני כמורה שלהן, ידעתי שזה לא כל הסיפור.

היו שם בנות טובות, משקיעות, וחלקן באמת הגיעו עם חוש טבעי.
אבל מה שיצר את התוצאות היפות האלה, לא היה רק כישרון.

התוצאות היו כל כך טובות מסיבה פשוטה:
הן עבדו לפי כללים.

מההתחלה היה לי חשוב שהן לא יבחרו צבעים רק לפי תחושה,
אלא יעבדו לפי עקרונות ברורים וסדר נכון.
והן באמת נצמדו לכללים שלמדנו.

והתוצאה הייתה מדהימה.

וזה בדיוק מה שהסיפור הזה מלמד.

לטעם אישי יש מקום.
העובדה היא שכל אחת מהן יצרה פוסטר אחר לגמרי.

אבל הטעם האישי השפיע בעיקר על הסגנון.
לא על השאלה אם העיצוב עובד או לא.

כי בסופו של דבר,
מעצבת בלי כישרון יוצא דופן,
שנשענת על כללים נכונים,
יכולה להגיע לתוצאה יפה ומדויקת יותר
ממעצבת מוכשרת שפועלת רק לפי תחושה.

טעם טוב הוא העדפה אישית - לא שיטה.
כישרון הוא יתרון פתיחה - לא תנאי.

עיצוב הוא מקצוע של חשיבה:
מה המסר,
מה קודם,
מה חשוב,
ומה אמורים להרגיש.

והמוח קולט:
סדר,
ניגודיות,
קבוצות,
והיררכיה.

המעבר הכי חשוב בעיצוב הוא המעבר הזה:
מ"מה יפה לי"
ל"מה נקלט נכון".

בפוסט הבא אביא בעז"ה דוגמה לכלל אחד קטן,
שנראה כמעט טכני,
אבל יכול לשדרג עיצוב בכמה רמות - ובתוך דקות.